כשהקניות יוצאות משליטה: מה הקשר בין OCD לאגרנות?

הקניות הן חלק בלתי נפרד מחיינו, אך עבור אנשים מסוימים הן עלולות להפוך להתנהגות כפייתית ואף הרסנית. מצב זה, המכונה אגרנות, קשור קשר הדוק להפרעה טורדנית-כפייתית (OCD), שתיהן הפרעות נפשיות שעלולות להשפיע משמעותית על איכות חייו של האדם. במאמר זה נלמד מהי OCD ומהי אגרנות, מה המשותף וגם מה ההבדלים ביניהן.

הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD)

OCD, ובעברית הפרעה טורדנית-כפייתית, הוא מצב נפשי המאופיין במחשבות פולשניות ומטרידות (אובססיות) ובהתנהגויות או טקסים חוזרים ונשנים (קומפולסיות). אנשים עם OCD לעיתים קרובות עוסקים בקומפולסיות כדי להקל על החרדה הנגרמת על ידי האובססיות שלהם, גם אם באופן זמני. תסמינים ל-OCD ואובססיות נפוצות כוללים פחדים מזיהום, ספקות לגבי בטיחות או חששות לגבי סדר, בעוד קומפולסיות עשויות להתבטא בניקוי מוגזם, בבדיקות חוזרות או בסידור חפצים.

הפרעת אגרנות

הפרעת אגרנות, לעומת זאת, סובבת סביב קושי מתמשך להשליך רכוש, ללא קשר לערכו בפועל. אנשים עם הפרעת אגרנות צוברים מספר מוגזם של פריטים ומתקשים לארגן או לתחזק את חללי המגורים שלהם. התנהגות זו נובעת מקשר רגשי עז לחפצים ופחד להיפרד מהם, מה שמוביל לתנאי מחיה עמוסים ולעיתים קרובות לא בטוחים.

הקשר בין OCD ואגרנות

בעוד OCD והפרעת אגרנות הן אבחנות נפרדות, נראה כי יש חפיפה משמעותית בין השניים. חלק מחולי ה-OCD מפגינים התנהגויות אגרנות כחלק מהטקסים הכפייתיים שלהם, כמו איסוף פריטים חסרי משמעות או חווית מצוקה קיצונית כאשר מנסים להשליך רכוש. לעומת זאת, אנשים עם הפרעת אגרנות עשויים לחוות מחשבות אובססיביות הקשורות לחפציהם או לעסוק בטקסים כדי למנוע את השלכתם.

הכרה בהפרעת אגירה כפייתית

זיהוי הפרעת אגירה כפייתית יכול להיות מאתגר, מכיוון שהתנהגויות אגירה עשויות להשתנות בחומרתן ובהצגתן. עם זאת, מספר אינדיקטורים מרכזיים יכולים לעזור להבדיל אותו מעומס טיפוסי או מנטיות איסוף דברים רגילות:

• צבירת יתר: אנשים עם הפרעת אגרנות צוברים רכוש עד כדי כך שחללי המחיה הופכים עמוסים יתר על המידה ונפגעים תפקודית. הצטברות זו משתרעת מעבר לצרכים מעשיים, עם פריטים החל מעיתונים ובגדים ועד חפצים חסרי תועלת לכאורה.
• קושי בהשלכה: בניגוד להתנהגות טיפוסית של סידור הבית, אנשים עם הפרעת אגרנות חווים מצוקה או חרדה משמעותית כאשר הם מנסים להשליך חפצים, ללא קשר לערכם האמיתי. הם עשויים לתרץ שמירה על פריטים על ידי ייחוס ערך סנטימנטלי או פוטנציאלי להם, גם אם סיבות אלה נראות לא הגיוניות לאחרים.
• תפקוד לקוי: הפרעת אגרנות משפיעה באופן משמעותי על התפקוד היום-יומי, כולל קשיים במטלות הבית, אינטראקציות חברתיות ואחריות תעסוקתית. עומס הקשור לאגרנות עלול לשבש את חללי המגורים, להוות סכנות בטיחותיות ולהקשות על היחסים עם בני משפחה וחברים.
• התקשרות רגשית: אנשים עם הפרעת אגרנות כפייתית יוצרים לעיתים קרובות קשרים רגשיים אינטנסיביים לרכושם, ותופסים אותם כשלוחה של עצמם או כמקורות לנוחות וביטחון. פרידה מפריטים עלולה לעורר מצוקה הדומה לאובדן מערכת יחסים או זהות יקרה.
• בידוד חברתי: התנהגות אגרנית עלולה להוביל לנסיגה חברתית ולבידוד, כאשר אנשים חשים בושה או מבוכה לגבי תנאי חייהם. הם עשויים להימנע מלהזמין אחרים לביתם, מחשש לשיפוט או לביקורת, מה שיחריף עוד יותר את תחושת הבדידות והסטיגמה.

פנייה לעזרה ולטיפול

הכרה בהפרעת אגירה כפייתית היא הצעד הראשון לקראת חיפוש עזרה ותמיכה מתאימות. אם אתם או מישהו שאתם מכירים מציג תסמינים של הפרעת אגרנות, שקלו להתייעץ עם איש מקצוע בתחום בריאות הנפש להערכה ולהתערבות בזמן. גישות טיפוליות בהפרעת אגרנות כוללות בדרך כלל שילוב של טיפול, תרופות והתערבויות מעשיות המותאמות לטיפול בקשרים רגשיים בסיסיים, עיוותים קוגניטיביים ואתגרים ארגוניים.

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), במיוחד ארגון מחדש קוגניטיבי ומניעת חשיפה ותגובה (ERP), יכול לעזור לאנשים לאתגר אמונות הקשורות לאגירה ולהפחית בהדרגה התנהגויות כפייתיות. תרופות כגון מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין סלקטיביים (SSRI) עשויות גם להקל על תסמינים של חרדה ודיכאון הקשורים בדרך כלל להפרעת אגרנות.

בנוסף להתערבויות קליניות, אסטרטגיות מעשיות כגון סידור עם מארגנים מקצועיים, קביעת שגרות לארגון ותחזוקה וטיפוח רשתות תמיכה חברתיות יכולות להקל על התאוששות וניהול ארוכי טווח של התנהגויות אגרנות.

לסיכום   

הקשר בין OCD לאגרנות מורכב ומגוון. בחלק מהמקרים אנשים עם OCD נוטים לפתח דפוסי אגירה, בעוד שאנשים עם אגרנות עשויים לחוות תסמיני OCD. טיפול בשתי ההפרעות דורש גישה משולבת הכוללת טיפול פסיכולוגי ותרופות. שיתוף פעולה בין מטפלים ופסיכיאטרים חיוני להצלחת הטיפול ולשיפור איכות חייהם של אלו הסובלים מהפרעות אלו.

המידע באתר הוא לא חוות דעת רפואית או המלצה רפואית מכל סוג שהוא, כדי לקבל את הטיפול המדויק לצורך הטיפול בבעיה יש לפנות לרופא ו/או למומחה בלבד.